כץ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א

פסק דין

בהתאם להסכמת הצדדים מתקבלת התביעה.

עוד עולה מהסכמת הצדדים כי יושבו לתובע תשלומי הפרמיה שבוצעו על ידו מיום 1/7/07.

כל התשלומים היינו תגמולי הפוליסה, החזר תשלומי הפרמיה, הוצאות התובע בגין חוות דעת מומחים, שכרם של עדים ואגרת בית משפט יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום ביצוע התשלום ועד ביצוע ההחזר בפועל על ידי הנתבעת.

נותרה במחלוקת בין הצדדים, שאלת חיוב הנתבעת בריבית עונשית, בהתאם לסעיף 28א', לחוק חוזה ביטוח, תשמ"א – 1981 וכן התביעה בגין עוגמת נפש ושכ"ט עו"ד.

ב"כ התובע בסיכומי ה לפניי, טענה , כי יש לחייב הנתבעת בריבית מיוחדת בהתאם לסעיף 28א' לחוק חוזה ביטוח.

בהתאם לחוק, "מבטח בביטוחים אישיים, שלא שילם תגמולי הביטוח, שלא היו שנויים במחלוקת, בתום לב, במועדים שבהם עליו לשלמם לפי סעיף 27, מחייבו בית המשפט ... בתשלום ריבית מיוחדת בשיעור שלא יעלה על כ-3% מריבית הקבועה...".

ב"כ התובע טענה כי לא היה מקום לדחות התביעה ובוודאי שלא לקיים ההליכים נשוא תיק זה, בשעה שמצבו של התובע חייב המשך התשלומים, בהתאם לפוליסה.

ב"כ הנתבעת, התייחס לעניין זה והפנה לצרופות כתב ההגנה ולהערכה הרפואית אשר התקבלה אצל הנתבעת ולפיה לא היה מוגבל התובע בפעולות ADL במועד בו הוחלט על ידי הנתבעת להפסיק את התשלומים בהתאם לפוליסה.

עוד טען ב"כ הנתבעת, כי בהתאם לחוות דעת הרופא מטעם הנתבעת הרי שמצבו של התובע לא תאם את התנאים הקבועים בפוליסה והפנה גם כן לדוחות חוקרים ולצילומים שהוגשו והוצגו לבית המשפט במסגרת חקירת התובע.

ב"כ הנתבעת טען לפניי היום, כי רק בימים האחרונים הומצאה לו קלטת המתעדת את מצבו של התובע, בביתו וללא קשר לחקירות המומחים או לבדיקות המומחה שבוצעו כאמור, ובשעה שבחן את אותה קלטת אשר לדבריו ביקש כי תוצג לו זה מכבר, פנה אל הנתבעת, בהמלצה לחזור מדחיית התביעה.

ב"כ הנתבעת טען, כי אין המדובר בסירוב בחוסר תום לב, לדבריו, הייתה קיימת מחלוקת בין הצדדים, אשר נסמכה על מסמכים רפואיים אשר היו ברשות הנתבעת, ובנסיבות אלו, אין חייב הנתבעת בריבית עונשית כמבוקש.

לפניי העיד התובע ובני משפחתו, טרם העיד מומחה הנתבעת והחוקרים מטעם הנתבעת.

בנסיבות אלו, ונוכח הצהרת ב"כ הנתבעת אין ביכולתי לקבוע כי המדובר בסירוב בחוסר תום לב, עולה כי בהתאם למידע שהיה ברשות הנתבעת עד לאחרונה, הרי שהנתבעת סברה כי אין לשלם את התגמולים ובנסיבות אלו נוהל ההליך.

לכן, איני רואה מקום לחייב את הנתבעת בריבית עונשית בהתאם למבוקש.

אשר לתביעה בגין עוגמת נפש, ב"כ התובע הפנתה להליכים הממושכים נוכח סירובה של הנתבעת לשלם התגמולים, לעובדה שהתובע נחשף לחקירות מומחים, ואף נדרש להתייצב לדין בבית המשפט ולהיחקר.

התביעה שלפניי הוגשה בשנת 2008, בתיק קוימו הליכים משפטיים ומס' ישיבות קדם משפט, לכן, בישיבה האחרונה מיום 20/12/10, נחקר התובע ועדיו, ההליך לא הסתיים באותו מועד ונקבע לישיבת הוכחות נוספת מן הטעם שהמומחה הרפואי מטעם הנתבעת חלה ולפיכך נבצר ממנו להתייצב לישיבה.

עולה כי דווקא במהלך התקופה בין הישיבה הקודמת להיום, השכילו הצדדים להעביר מיידע נוסף האחד לרעהו, אשר בזכותו עלה בידי הצדדים לסיים ההליך בפשרה.

אכן, ניהולו של הליך והצורך להיחקר, גרמו עוגמת נפש לתובע, אשר כידוע אינו בריא.

אולם, איני סוברת כי הימשכות ההליכים הייתה קיצונית ובלתי סבירה נוכח התנהלות הנתבעת, כל הליך גורם עוגמת נפש למעורבים בו ובוודאי שעה שמדובר באדם חולה, הרי שהסבל הינו גדול יותר.